עמותת מקום להיות - בית הספר "מעיין" בקיבוץ גבעת ברנר נ' מנכ"ל משרד החינוך ואח'

פסק דין

העתירה שלפניי הוגשה ביום 11.08.13 ועניינה צו הסגירה שהוצא נגד בית הספר "מעיין" שבקיבוץ גבעת ברנר אשר בבעלותה של העותרת (להלן – צו הסגירה). בד בבד עם העתירה, הגישה העותרת בקשה למתן צו ביניים למניעת הפעלתו של צו הסגירה, ולחלופין, להורות על הקפאתו של הצו עד למתן החלטה בערר שהגישה המבקשת (ביום 31.07.13) על סירוב המשיב 1 ליתן לה רישיון לשנת הלימודים תשע"ד. כן ביקשה העותרת ליתן צו ארעי במעמד צד אחד אשר יורה על מניעת כניסתו לתוקף של צו הסגירה עד למתן הכרעה בבקשה למתן צו ביניים.

ביום 22.08.13 דחה בית משפט זה (כב' השופט כ' מוסק) את הבקשה למתן צו ביניים. בהחלטה נקבע כי העותרת לא הצביעה על שינוי נסיבות המצדיק את התערבותו של בית המשפט, שעה שהעותרת עצמה אינה חולקת כי בשנת הלימודים תשע"ג לא ניתן לה רישיון, וכי הדבר נעשה כדין. עוד צוין כי העותרת לא טענה כי נקטה בהליכים כלשהם ביחס לשנת הלימודים תשע"ג. בהחלטה נכתב עוד כי העותרת עשתה דין לעצמה והפעילה את בית הספר חרף העובדה שלא היה בידה רישיון, כפי שעלה מתשובת המשיבים. בית משפט זה אף עמד על כך שהעותרת לא סיפקה טעם של ממש להגשת העתירה רק ביום 22.08.13, בסמוך לפתיחת שנת הלימודים, כאשר הצו לסגירתו של בית הספר ניתן עוד ביום 30.06.13.

על החלטת בית משפט זה הגישה העותרת בקשת רשות ערעור (בר"ם 5776/13). ביום 26.08.13 דחה בית המשפט העליון (כב' השופטת ד' ברק ארז) את הבקשה על יסוד בחינתו של מאזן הנוחות, מבלי שנדרש לסיכויי הערעור. נקבע כי העותרת, אשר מפעילה את בית הספר ללא רישיון כבר משנת הלימודים תשע"א, הייתה מודעת היטב לכך שאין בידיה רישיון לפתיחת שנת הלימודי תשע"ד. חרף זאת, היא בחרה להיערך לפתיחת שנת הלימודים, להתקשר בהסכמים, ואף התמהמה בהגשת הבקשה למתן רישיון וכן בהגשת ערר על ההחלטה שלא לאשר את פתיחתו של בית הספר. על כן קבע בית המשפט העליון כי לעותרת אין להלין אלא על עצמה ואין היא יכולה לבוא בטרוניה כלפי המשיבים בעניין זה. בית המשפט הוסיף עוד כי אין בידו לקבל את דרך התנהלותה של העותרת: קביעת "עובדות בשטח" על ידה, כשלאחר מכן מבקשת היא להנציח אותן באמצעות פנייה לבית המשפט ברגע האחרון. בית המשפט העליון הוסיף עוד כי צו הביניים שהתבקש זהה בעיקרו לסעד העיקרי בעתירה. לאור כל זאת, נדחתה הבקשה והעותרת חוייבה בהוצאות המשיבים בסכום של 15,000 ₪.

ביום 15.09.13 הוריתי לעותרת להודיע, האם לנוכח החלטת בית המשפט העליון עומדת היא עדיין על עתירתה. ביום 17.09.13 הגישה העותרת את תגובתה, במסגרתה ביקשה "להורות על מחיקת העתירה לביטול צו הסגירה בשנת הלימודים תשע"ג". זאת שכן לטענתה "העתירה ביחס לצו סגירה שהוצא ביחס לשנה החולפת התייתרה, ודינה להימחק, בעוד שעתירה ביחס לשנה הנוכחית הינה בגדר עתירה מוקדמת, שכן שאלת הרישיון לשנת הלימודים תשע"ד, ואכיפת צו הסגירה, עדיין ממתינות להכרעת ועדת הערר...". בתגובתם לתגובת העותרת, ציינו המשיבים כי הם "אינם מתנגדים למחיקת העתירה, ובלבד שיובהר כי צו הסגירה נשוא עתירה זו, מיום 30.6.13, הינו שריר וקיים". לטענת המשיבים, החלטתה של כב' השופטת ברק-ארז חלה גם על שנת הלימודים תשע"ד. בתגובה לכך, טוענת העותרת כי למשיבים אין זכות להתנגד לבקשה או להתנותה בתנאים (למעט בשאלת פסיקת הוצאות), וכי יש לדחות כל ניסיון של המשיבים לבצע מחטף ולנסות ולקבל סעדים הצהרתיים אגב בקשה למחיקת העתירה.

להשלמת התמונה אציין, כי הצדדים חלוקים בשאלת נפקותה של פרשת מרכז החינוך העצמאי (עת"מ (י-ם) 33373-10-12), וכן בעמדתו של המשיבים באותה פרשה. כבר עתה אומר, כי לאור התוצאה אליה הגעתי, לא ראיתי צורך לפרט את טענות הצדדים בעניין זה.

השאלה הטעונה הכרעה היא אחת – האם יש להורות על מחיקת העתירה? הא ותו לא. מקובלת עליי טענת העותרת לפיה משעה שהודיעה כי היא חוזרת בה מעתירתה מחמת התייתרותה, אין מקום להתנות את המחיקה ב"הבהרה", כלשונם של המשיבים, לפיה צו הסגירה מיום 30.6.13 שריר וקיים, אם לאו. אין מקום ל"הבהרה" שכזו, ללא קיום דיון לגופא של העתירה, קל וחומר אגב בקשה למחיקתה. אוסיף עוד כי החלטתה של כב' השופטת ברק-ארז (שניתנה, כזכור, בבקשת רשות הערעור שהגישה העותרת) מדברת בעד עצמה, ואין מתפקידו של בית המשפט, אגב בקשה למחיקת העתירה, לעסוק בפרשנותה של החלטה זו.

באשר להוצאות – בהינתן שההליך בתיק זה הסתיים בדרך של מחיקת העתירה, מבלי שהתקיים דיון לגופו של עניין, רואה אני לחייב את העותרת בהוצאותיהם של המשיבים, על הצד הנמוך.

סיכומו של דבר: העתירה נמחקת. העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסכום של 7,500 ₪.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהיעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: